הלכות שבת - נוסח הקידוש

כ"ה שבט תשפ"ו | 12/02/2026 | 20:57

א. יאמר מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר ויתחיל הקידוש מתיבות יום הששי ויכולו השמים ר"ת יהו"ה ב"ה ואע"פ שכבר אמרוהו ב' פעמים בתפלה, יחזור לאומרו עתה, והטעם הוא כדי להוציא בניו ובני ביתו, וגם מפני חביבות העדות שהקב"ה ברא שמים וארץ, ובזה משלימים לומר ג' פעמים ויכולו ^א.

ב. קודם ברכת הגפן יאמר המקדש "סברי מרנן" ועונים המסובין "לחיים" ^ב.

ג. מזכירין "יציאת מצרים" בקידוש כדי שיזכור האותות והמופתים שעשה לנו השי"ת במצרים והוא ראיה וזכר שהקב"ה מחדש מעשה בראשית ^ג.

ד. כשאומר "זכרון למעשה בראשית" התפלל במחשבתו שיהיה לו זכרון טוב בתורה ^ד.

שו"ע (סי' רעא סעי' יג) צריך לשתות מכוס של קידוש כמלא לוגמיו, דהיינו כל שיסלקנו לצד אחד בפיו ויראה מלא לוגמיו, והוא רובו של רביעית. ובמג"א (ס"ק כט) מבאר רובו של רביעית - היינו באדם בינוני ובגדול לפי גדלו. וכתב הר"ן דמ"מ לא בעי טפי מרביעית.

א. טור (סי' רעא) ובהגהות מיימוניות (הל' תפלה, פרק ט, אות ד) כתב: שלש פעמים חייב אדם לומר ויכולו, אחד בתפלה, ואחד לאחר התפלה בברכת מעין ז', ואחד על הכוס, כנגד ג' פעמים תיבת 'אשר' שבפרשת ויכולו. וכתב ערוך השלחן (ס' רעא סעי' כה) והנה תיבות "יום הששי" הם סוף פסוק ד"וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי". וכתב מו"ר מופת הדור בחזון עובדיה (שם במקורות להלכה ד ד"ה מה שאומרים) וז"ל מה שאומרים "יום הששי ויכולו השמים" הוא כדי להשלים בר"ת הזכרת ה'. ועיין בתורת חיים (ע"ז ה.) שכתב, שהנה ששת ימי בראשית כנגד שית אלפי שנין דהוי עלמא, ויום השביעי הוא נגד עולם הבא שכולו שבת, כי "יום הששי ויכולו השמים" ר"ת שם הוי"ה וכו'. עי"ש.

ב. כן הוא הנוסח בשעה"כ (ענין קידוש, דף עא ע"ד) והביאו בכה"ח (סי' קסז ס"ק קח) שכתב טעם בסוד לשני תיבות אלו של סברי מרנן והוא כי ס"ר דסברי גי' עשר הויו"ת פשוטות דה' חסדים וה' גבורות, והב' דסברי ב' כוללים דחסדים וגבורות, והיו"ד דסברי עשרה כוללים שלהם, מרנן גי' ש"ם והוא על דרך סוד שם של שמע שהוא גי' רפ"ח ושם ב"ן, וכ"כ בסידור הכוונות של הרש"ש ז"ל. ור"ל בגי' דמלת סברי יכוון למתק ה' גבורות וה' חסדים כידוע שהיין רומז אל בחי' גבורה וצריך למתקו, ומטעם זה ג"כ מוזגין אותו במים שהוא בחי' חסד כידוע, ובגי' דתיבת מרנן יכוין אל בחי' בירורי רפ"ח ניצוצי קדושה שעולין אל בחי' שם ב"ן שהוא מלכות דאצילות כידוע.

ועוד כתב הכה"ח (שם) ובתוך הגהות מהרש"ל כתוב וז"ל: מצאתי, מפני מה אומרים סברי מרנן על היין לפי שבשעה שהיו דנין דיני נפשות היו משקין אותן יין ע"ד (משלי לא ו) "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש", וכן היו משקין האבלים יין כדאמרינן (סנהדרין ע.) לא נברא יין אלא לנחם בו אבלים, לכך אמרינן סברי מרנן שיהא לחיים ולכך הם חייבים לענות לחיים ולא למות עכ"ל. ומהר"מ מ"ץ כתב הטעם מה שאומרים סברי מרנן על היין ולא על הלחם ולא על השכר משום שהיין הביא קללה לעולם בימי נח שנשתכר ונתארר בנו כנען, על כן אומרים סברי כלומר תבינו שבדעתי לשתות ובדעתכם אני אשתה שלא יזיק, על כן רגילין להשיב אחריו לחיים עכ"ל. (הב"ד והב"ח בסי' קעד, שכנה"ג בזה הסי' בהגב"י אות ד). וכתב עוד טעם אחר משם הרד"א ואתיא כמ"ד עץ שאכל ממנו אדם הראשון גפן היה לפיכך נקנסה עליו מיתה, סברי מרנן תנו דעתכם שזה הכוס יהיה לחיים ולא למות ככוס של אדם הראשון והם עונים לחיים יהיה ולא למות, עכ"ל. וכתב עוד שם השכנה"ג טעמא מדנפשיה שלפי שהיין גורם שכרות, וע"י השכרות באים נזקים רבים כההיא דפ"ק דמגילה דקם רבה ושחטיה לר"ז, ולכן אמרי סברי מרנן שיהיה הכוס לחיים ולא יגרום דברים של מיתה. ובשם תנחומא פ' פקודי כתב שהטעם מפני שהשותה ירא מסם המות שלא יהיה בכוס והוא אומר סברי מרנן ואומרים הקהל לחיי כלומר שלחיי יהיה הכוס עכ"ל. וכ"כ בתיקונים תיקון כ"ד דצ"ל סברי מרנן והקהל עונין לחיי יעו"ש.

ג. גמ' פסחים (קיז:) אמר רב אחא בר יעקב צריך שיזכיר יציאת מצרים בקידוש היום, כתיב הכא (דברים טז, ג) "למען תזכור את יום", וכתיב התם (שמות כ, ח) "זכור את יום השבת לקדשו".

והטור (סי' רעא) הביא וז"ל והרמב"ן כתב שהשבת עצמו זכר ליציאת מצרים, כי בעבור היות יציאת מצרים מורה על אלוה קדמון מחדש חפץ ויכול, על כן כתב בדברות שניות (דברים ה, טו) "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים" וגו' "על כן צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת", שאם יעלה על לבך ספק על השבת, שמורה על החידוש והחפץ והיכולת, תזכור מה שראו עיניך ביציאת מצרים, שהוא לך לראיה ולזכר, והנה השבת זכר ליציאת מצרים, ויציאת מצרים זכר לשבת, כי יזכרו בו, ויאמרו כי השם מחדש בכל זמן אותות ומופתים, ועושה הכל כרצונו, כי הוא אשר ברא את הכל במעשה בראשית".

וכתב הרב בשעה"כ (ענין הקידוש, דף עא ע"ב) וז"ל כי יש ע' תיבות בסדר ויכולו ובסדר הקידוש, ל"ה תיבין בויכולו ול"ה תי' בקידוש ולכן אותם הנוהגין לומר אחר תיבות זכר ליציאת מצרים 'כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים' ושבת קדשך כו' הם טועים טעות גמור כי מוסיפין בחשבון התיבות ואין לומר סדר גירסא זו אלא בקידוש של יו"ט בלבד והטועים העתיקוהו משם בסדר הקידוש של שבת.

ד. מובא בספר חמשה מאמרות וכ"כ בטעמי המנהגים בשם מהרי"א מז'דיטשוב (עמוד תקעד).